רש"י על כתובות י״א

1 אף אנו נאמר - אף אנו נדרוש את השמות מה לשון איילונית שקראו חכמים לאשה שאינה ראויה לילד:

2 דוכרנית - לשון איל תמים דמתרגמינן דכר שלים ויקרא ה׳:ט״ו הרי היא כאיל שאינו יולד:

3 גמ' על דעת ב"ד - אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר:

4 מטבילין - דאין לך גר בלא מילה וטבילה:

5 על דעת בית דין - שלשה יהו בטבילתו כדין כל טבילת גר שצריכים ג' והן נעשין לו אב והרי הוא גר על ידיהן ומגעו ביין כשר:

6 מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה - וחוב הוא לו ואין אדם נעשה שליח לאדם לחובתו שלא בפניו כלומר שלא מדעתו וקטן לאו בר דיעה הוא:

7 דהא גבי עבד קי"ל - בפ"ק דגיטין דף יג. דודאי בהפקירא ניחא ליה נוח לו להיות עבד ויהא מותר בהפקר זימת השפחות מהיות בן חורין להיות מותר בבת ישראל דלא זילא ליה ולא שכיחא ליה להפקירא:

8 קמ"ל - הכא דגבי עובד כוכבים קטן לא אמרינן הכי:

9 דהני מילי - דניחא ליה בהפקירא:

10 גדול - שגדל במדות הפקירות וטעים ליה טעמא דאיסורא:

11 הגדילו - קטנים שנתגיירו ואפי' עם אביהן:

12 יכולין למחות - ולומר אי אפשינו להיות גרים וחוזרין לסורן ואין לנו לענשן בב"ד ואפי' ידינו תקיפה ואם קדש אשה משמיחה אינה צריכה גט להיות כישראל מומר:

13 לכי גדלה - לא יהבינן לה עד שתגדיל:

14 שוב אינה יכולה למחות - ואם מיחתה הרי היא כישראלית מומרת ליענש בכל עונשי ב"ד:

15 שיש להן קנס - נ' כסף אם יאנסו:

16 הבא על הממזרת - ואע"ג דלא קרינן ביה ולו תהיה לאשה שהרי אינה ראויה לקיימה אפילו הכי יש לה קנס כדלקמן:

17 אביי לא אמר כרבא - דמותיב מקנסא דקסבר לאו תיובתא היא דטעמא דקנסא שלא יהא חוטא נשכר להפטר:

18 רבא לא אמר כאביי - דמותיב מכתובה דהתם טעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכל זמן שלא מיחתה גיורת היא ועבדינן לה תקנתא:

19 מתני' הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין:

20 וקטן - פחות מבן תשע שאמרו חכמים אין ביאתו ביאה ובא על הגדולה:

21 ומוכת עץ - שנתקע לה עץ באותו מקום:

22 כתובתן מאתים - אם נשאו לאיש אחרי כן לא אבדו בכך את כתובתן אם נשאה סתם ולא פירש לה כלום:

23 בתולה - שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה:

24 מן הנישואין - כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה:

25 כתובתה מנה - אם ניסת לאחר סתם כתובתה מנה דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה:

26 ואין להן טענת בתולין - אין יכול להפסידה אותה מנה ולומר בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות:

27 גמ' עשאה מוכת עץ - נהי דאין ביאתו ביאה מיהו לא גרע מעץ הנתקע ולרבנן דפליגי אמוכת עץ כתובתה מנה וכן לענין כהן גדול דתנן יבמות דף נט לא ישא את מוכת עץ הא נמי אסירא ליה:

28 אין מוכת עץ בבשר אדם - ואי בעולה לא הויא מוכת עץ נמי ליתא:

29 באפי נפשה - בלא גברי דלא אמר רב יהודה משמיה דרב ומשמיה דשמואל אלא אינהו גופייהו איפלוג בה:

30 וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ - ומדפלגינהו תנא לתרתי ולא איפלוג רבנן אלא במוכת עץ שמעת מינה אין מוכת עץ בבשר:

31 הכי קאמר גדול הבא על הקטנה ולא כלום - אינה ביאה לדברי הכל הלכך כתובתה מאתים ולא איפלוג רבנן עלה דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דתנן במסכת נדה דף מד: גבי בת פחותה מג' שנים ויום אחד מה הדמעה היוצאת ע"י אצבע באה אחרת תחתיה אף בתולים של פחות מכן חוזרין אחרים תחתיהם:

32 וקטן שבא על הגדולה - מוכת עץ היא זו וכתובתה מאתים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מוכת עץ כתובתה מנה והא נמי דקא משוית לה מוכת עץ כתובתה מנה:

33 כשהכיר בה - כשכנסה וכתב לה כתובה היה יודע שהיא מוכת עץ:

34 מדמי לה לבוגרת - דקיימא לן שכלו בתוליה במס' יבמות דף נט. דקתני בבתוליה פרט לבוגרת שכלו בתוליה ואפי' הכי כתובתה מאתים:

35 ולא כלום - דמקח טעות הוא ואפי' מנה אין לה:

36 היא אומרת מוכת עץ אני - משנתנו היא:

37 והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את - הנושא את האשה בחזקת בתולה ולא מצא לה בתולים היא אומרת מוכת עץ אני כו' ש"מ אית לה כתובה או מנה או מאתים דאי לית לה מאי נאמנת דקאמר רבן גמליאל אלמא מוכת עץ שלא הכיר בה יש לה כתובה תיובתא דרמי בר חמא דאמר לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום:

38 אלא אמר רבא לר"מ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים - ומתני' דקתני היא אומרת מוכת עץ אני וקא תבעה מאתים רבי מאיר היא:

39 לרבנן הכיר בה מנה - ומתני' דהכא דקתני וחכמים אומרים מוכת עץ מנה כשהכיר בה:

40 לא הכיר בה ולא כלום - והא לא מצינו למימר לר' מאיר הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה דאי במקח טעות מחזקינן ליה משום דלא הכיר בה לית לה מידי ואי לאו מקח טעות הוא אין חילוק בין הכיר ללא הכיר:

41 והדר ביה רבא גר' ול"ג מההיא - והדר ביה רבא ממאי דאמר לרבנן לא הכיר בה ולא כלום אלא בין הכיר בין לא הכיר יש לה מנה לרבנן ומאתים לר"מ ומתני' דהתם דברי הכל:

42 הוצאת שם רע - ליענש מאה כסף אם שקר וליסקל אם אמת היה:

43 בא לב"ד - זקוק לבוא לב"ד ואומר כו':

44 ואמר רב חייא גרסי':

45 ומותיב רב נחמן גר':

46 נסתחפה שדהו - מזלך גרם כאדם שהמטר בא וסוחף את זריעתו ועוקרה:

47 כי אמרה רב ששת להא שמעתתא - להאי זאת אומרת דלעיל דיש לה כתובה מנה:

48 וקשיא להו - הא דאותבינן:

49 ואמר רבא גרסי':

50 מקח טעות לגמרי משמע - ואין לה כלום:

51 ואלא קשיא הך - ואקשינן לרבא אלא קשיא הך דלעיל דקתני זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה:

52 תריץ - לההיא דלעיל דכיצד הוצאת ש"ר תירוצא דתרצת לה לא תתרצה הכי אלא הכי אם יש עדים כו':

53 נמצאת - לא הכיר בה משמע וקא מתרץ רבא יש לה כתובה מנה אלמא הדר ביה מההיא דלעיל דהא איהו אמר לרבנן ולא כלום וכרבי מאיר נמי לא תוקמה דהא רבי מאיר מאתים קאמר:

54 ויש לה עדים שלא נסתרה - רבותא אשמעינן דאפי' הכי אין השני יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה ולימא מקח טעות הוא:

55 שהרי כנסה ראשון - ועליו לדעת שנבעלה: